צדק מול צדקה בתחבורה הציבורית

קו 15 של הרכבת הקלה עצר. נוסעים הפסיקו לעלות ולרדת והוא עדיין לא חידש את תנועתו. מסוקרנת הצצתי קדימה וראיתי את הנהג, בכבודו ובעצמו, עם החליפה המחויטת והעניבה הקשורה היטב, מוריד כבש קטן מבעד לאחת הדלתות הקדמיות ומאפשר לנוסע על כיסא גלגלים חשמלי לרדת. אף אחד מהנוסעים מסביב לא נראה מתעניין בנעשה.

מבעד לחלון אני עוקבת בעיני אחר האדם על כיסא הגלגלים. פניו חתומות והוא מתגלגל לו הלאה ליעדו. בינתיים, הנהג חוזר לתא שלו – פעולה המצריכה פתיחת דלת עם מפתח, נעילתה מאחוריו והתנעת הרכבת מחדש. העיכוב נמשך לא יותר מדקה.

בשיחות על יתרונות ישראל על מדינות אחרות, עולה הרבה פעמים הטיעון על החום הישראלי ועל העזרה הניתנת בחיוך לכל אדם ברחוב.
ואכן, בסיטואציה זהה לזו שתיארתי, סביר להניח שאחד הנוסעים יסייע לאדם על כיסא הגלגלים לרדת מהאוטובוס (על הרכבת הקלה בירושלים, כלל לא ברור שאותו אדם על כיסא גלגלים יצליח לעלות).

לכאורה, ישראל ניצחה את גרמניה בקטגוריה הזו. אני לעומת זאת רואה את הדברים אחרת:
אותו אדם על כיסא גלגלים לא נאלץ לבקש עזרה, או לחכות שישימו לב שהוא זקוק לעזרה. הוא לא היה צריך להתנצל על בזבוז הזמן שנגרם בעטיו. האדם על כיסא הגלגלים קיבל את העזרה שהיה זקוק לה בזכות ולא בחסד.

בניית חברה המתבססת על נכונות אנשים מזדמנים לעזור, על בטחון בטוב ליבם של אחרים, היא מתכון לחברה גסה לאנשים מוגבלים. אני טוענת כי היתרון של ישראל שהזכרנו מקודם, הוא למעשה חסרון חמור.

לעניות דעתי, אותו נוסע על כיסא גלגלים מרגיש עצמאי יותר כאשר הוא יודע שעל פי חוק הוא יקבל סיוע להתנייד במקומות בהם הוא מתקשה להתנייד בעצמו. הוא יודע שהוא יכול לצאת החוצה ולהגיע לאן שהוא רוצה בלי לקוות שיהיה לו מזל ושאולי ייפול על אזרח אדיב שמוכן לסייע לו.

לעומת זאת, בישראל, חברת אגד עלתה לכותרות לאחר שלא הקפידה לדרוש מנהגיה לסייע לנכים לעלות לאוטובוס. בית המשפט הורה לה להדריך את הנהגים לעזור לנכים בעצמם. אגד ערערה משום שלטענתה, מדובר בגזירה שהנהגים לא יוכלו לעמוד בה. כלומר, אגד מתנערת מהאחריות שלה כלפי הנוסעים ומעדיפה שיסתדרו בינם לבין עצמם.

מובן שבתחומים אחרים לא הייתם מסתמכים על טוב ליבם של אנשים (קיימת משטרה אשר אוכפת חוקים, בתי משפט שמעמידים לדין ומענישים וכו'). בדומה, אין שום סיבה שאדם בעל מוגבלות יאלץ לסמוך על טוב ליבו של נוסע מזדמן.


בהפגנות החברתיות של קיץ 2011 חזרה ונשמעה סיסמה שמצאה חן בעיני במיוחד: "רוצים צדק, לא צדקה". הסדר הגרמני הקר והמושמץ כל כך מיישם אותה כיום, בעוד שההסתמכות על החום הישראלי המוכר והאהוב מרחיקה אותנו ממנה, ומשאירה את החלשים בחברה מאחור.