על דילמות ערכיות של קצין בצבא ארה"ב בשלהי מלחמת העולם השניה

מיטיבי הלכת בבלוגי בוודאי זוכרים את ההתלבטות הקשה שהיתה לי, בבחירת הספר הבא לקריאה. בינתיים התחלתי לקרוא את "מפקד-פלוגה" של צ'רלס"מק" מקדונלד.

הספר, אם נשים לרגע בצד את התרגום הזוועתי שלו, מעניין לקריאה. מק הוא מ"פ צעיר ברג'ימנט חיל הרגלים ה-23 בצבא האמריקאי. הפרקים האחרונים שקראתי מפרטים את התקדמותה של יחידתו של מק בגרמניה. היחידה נמצאת כרגע (כלומר, בעמודים הנוכחיים) בסכסוניה ותחושת נוסטלגיה משונה משתלטת עלי כאשר אני קוראת את שמות העיירות הקרובות ללייפציג, אשר בהן החיילים האמריקאים עוברים. ההתרגשות מתגברת כאשר אני יודעת שבפרקים הקרובים (ספויילר!) אמור מק לקבל את כניעתה של לייפציג.

לאחר שורה של קרבות קשים נראה שהרע כבר מאחוריהם. אני תוהה אם רק אני מזהה את סוף המלחמה הקרב בעזרת הידע הבדיעבדי שלי או אם גם החיילים האמריקאים מרגישים זאת. נראה שלאחרונה הם פוגשים יותר בגרמנים המעוניינים להכנע מאשר בגרמנים המעוניינים להלחם בהם. בנוסף, הסיפור מתרחש לפני 69 שנה בדיוק, כלומר, סביר להניח שגם אותם מלווה מזג האוויר האביבי הזה, שבין גשמים עזים ישנם ימים שמשיים עם אויר נפלא וישנה תחושת התחדשות מרעננת באויר.

מלבד גרמנים, החיילים האמריקאים נתקלים גם בעובדי כפייה ובשבויים מצבאות בעלות הברית שנשבו בידי הגרמנים. הללו שמחים על שחרורם אך באחד המקרים מספר מק על נשים גרמניות (אזרחיות) המגיעות אליו, כמפקד האחראי על האיזור, להתלונן על התוצאות הנלוות לשחרור זה:

השמועה עברה בין נשי האזרחים שאני הנני ה"קומנדאט" השטח והן נהרו בזרם בלתי-פוסק למוצב-הפיקוד שלנו.
- "רוסים נמצאים במטבח שלי!" או "הם לוקחים את כל העופות!" או "הם נוחרים את חזירי!" צווחו בגרמנית.

סיגלתי לעצמי מענה מן המוכן למצב והארמס תרגמו בעבורי.

"אמור להן שלא אנו הבאנו הנה את האנשים האלה".

(עמ' 289)

התשובה של מק משעשעת, יש להודות. היא לעומתית ונראה שהשתיקה בקלות את המתלוננות הגרמניות. עם זאת, לאחר הגיחוך המתבקש, אני מוצאת שהתשובה מפריעה לי. ברגע שמק מוצא עצמו אחראי על איזור, הוא אחראי גם על האזרחים השוהים בו. ההתנערות מאחריות מפריעה לי. מצד שני, יש לזכור את הנסיבות המקלות של מק: בחודשים האחרונים איבד חיילים רבים והנשים המתלוננות אמנם לא הביאו את עובדי הכפיה אבל אין ספק כי נהנו מנוכחותם. מצד שלישי, כקוראת אשר חיה 70 שנה אחרי המאורעות המתוארים, אני יודעת שלאזרחים (ובעיקר – לאזרחיות) באיזור מצפה גורל רע בהרבה מאובדן חיות בית ולכן אהדתי נתונה להן.

שר הכלכלה של ההייטק

1.

בנט מאיץ בילדים להיות תלמידים טובים, בעיקר במקצועות הריאלים. האם בנט מכיר את הקשר הישיר והחזק מאוד בין הדירוג הסוציואקונומי של יישוב לבין אחוזי ההצלחה של בניו ובנותיו בבגרויות? במקצועות הריאלים?

האם בנט לא מוטרד מכך שקיימים ילדים רבים, רבים מדי, שלא מסוגלים להגיע ל-5 יח"ל במתמטיקה, אנגלית ופיזיקה בגלל שההורים שלהם לא יכולים לממן להם שיעורים פרטיים? בגלל שההורים שלהם לא יכולים לשלם תשלומים נוספים לשעות לימוד נוספות בבית הספר? מה בנט מתכנן לעשות בנידון?

2.

הקריאה להורים לכוון את ילדיהם ללימודי הנדסה צורמת מכיוון שהיא מתעלמת ממקצועות אחרים. מדינה לא יכולה להתקיים ממהנדסים בלבד. יש צורך גם ברופאים, אחיות, עובדים סוציאלים, עובדי מלאכה ועבודת כפיים, עובדי שירותים... למעשה, קיים גם מחסור חמור במורים למדעים מדוייקים, אותם מקצועות שבנט מעוניין שכל ילדי ישראל ילמדו. האם בנט שואל את עצמו איך נוצר המחסור הזה? האם תנאי ההעסקה של המורים מרחיקים מורים פוטנציאלים? האם אנו רוצים שהמורים והמחנכים של דור העתיד יאלצו לקבל הבטחת הכנסה? מה בנט מתכנן לעשות בנידון?

3.

אני תוהה אם בנט מאמין באמת ובתמים שכל ילד ישראלי מסוגל (ורוצה) להפוך למהנדס. מין אמונה עיוורת כזאת בג'ניוס היהודי ובסטארט אפ ניישן ובחוצפה הישראלית שמתרגמת להצלחה. בטח שאנחנו הכי חכמים – תראו כמה מקבלי פרס נובל יהודים יש! אנחנו מצליחנים, אנחנו גאונים, אנחנו מקוריים ואנחנו צריכים לרוץ קדימה ולעזאזל עם מי שנשאר מאחור. זאת תפיסה ילדותית, תמימה ואף מסוכנת כאשר היא אוחז בה שר הכלכלה שלנו.

יש לי הרבה ביקורת על בנט במגוון נושאים, אבל אנסה להתמקד בנושא הספציפי הזה: אמנם נראה שהסטטוס הזה מגיע מדאגה כנה, אבל בנט מנותק. הממשלה הזאת כבר סגרה שנה של שלטון והוא עדיין מנותק. הייתי רוצה ששר הכלכלה שלי יהיה מחובר יותר לקרקע. שלא ינסח מדיניות בהתבסס על האמונה בכך שכל ילד ישראלי הוא מהנדס בפוטנציה. שיבין שבתפקידו כשר הוא אמור לשרת את כלל אזרחי המדינה – גם אלו שלא יכולים להיות מהנדסים, גם אלו שיכולים אבל לא יגיעו לכך כי אין להם את התנאים לכך וגם אלו שפשוט רוצים לעבוד במשהו אחר. מדינת ישראל היא לא כמה חברות הייטק וצבא ששומר עליהן. מדינה היא חברה שלמה שצריכה להיות מגוונת כדי להתקיים ולשגשג. מדינה שייכת לכלל אזרחיה וצריכה להתנהג בהתאם.