באוגוסט 2008, שרת החינוך דאז, פרופ' יולי תמיר פרסמה פניה לציבור. בפניה זו, היא הכריזה על הקמת ועדה ציבורית לגיבוש המדיניות הלאומית בנושא חינוך לחיים משותפים בין יהודים לבין ערבים בישראל וקראה לאנשי מקצוע לפנות לועדה כדי להציג את התוכניות והרעיונות שלהם בנושא.
הועדה החלה את עבודתה בספטמבר 2008. בינואר 2009 הועדה הגישה דו"ח מסכם.
אני ממליצה לכולם להקליק על הקישור, להוריד את הדו"ח ולקרוא לפחות את תקציר המנהלים (ארבעה עמודים, קטן עליכם).
בין מחברי הדו"ח ניתן למצוא יהודים וערבים. אקדמאים ואנשי חינוך. אחד מהמחברים הוא יו"ר שותף בעמותת סיכוי. מחבר אחר הוא מנכ"ל שותף ביוזמות קרן אברהם. הועדה עצמה עבדה בשיתוף ובתמיכה של קרן אברהם.
ללא ספק מדובר בדו"ח ראוי, מפורט ומושקע שמסכם עבודה רבה של אנשים המעורים בנושא החיים המשותפים בין יהודים וערבים בישראל.
איפה הדו"ח הזה עומד עכשיו?
ובכן, בפברואר 2009 התקיימו בחירות לכנסת השמונה-עשרה. הממשלה התחלפה. לתפקיד שר החינוך התמנה גדעון סער. מספר חודשים לאחר הבחירות שלחתי מייל לשר החינוך בבקשה להתעדכן על סטטוס הדו"ח. האם משרד החינוך בראשותו קיבל את המלצות הדו"ח?
גדעון סער לא ענה ואני שכחתי מכך.
היום נתקלתי במאמר מעציב ב"הארץ" שהזכיר לי שהנושא עדיין אקטואלי.
אני לא מבינה למה החינוך לחיים משותפים לא נמצא בראש סדר היום של הממשלה. זה מתסכל אותי.
הועדה החלה את עבודתה בספטמבר 2008. בינואר 2009 הועדה הגישה דו"ח מסכם.
אני ממליצה לכולם להקליק על הקישור, להוריד את הדו"ח ולקרוא לפחות את תקציר המנהלים (ארבעה עמודים, קטן עליכם).
בין מחברי הדו"ח ניתן למצוא יהודים וערבים. אקדמאים ואנשי חינוך. אחד מהמחברים הוא יו"ר שותף בעמותת סיכוי. מחבר אחר הוא מנכ"ל שותף ביוזמות קרן אברהם. הועדה עצמה עבדה בשיתוף ובתמיכה של קרן אברהם.
ללא ספק מדובר בדו"ח ראוי, מפורט ומושקע שמסכם עבודה רבה של אנשים המעורים בנושא החיים המשותפים בין יהודים וערבים בישראל.
איפה הדו"ח הזה עומד עכשיו?
ובכן, בפברואר 2009 התקיימו בחירות לכנסת השמונה-עשרה. הממשלה התחלפה. לתפקיד שר החינוך התמנה גדעון סער. מספר חודשים לאחר הבחירות שלחתי מייל לשר החינוך בבקשה להתעדכן על סטטוס הדו"ח. האם משרד החינוך בראשותו קיבל את המלצות הדו"ח?
גדעון סער לא ענה ואני שכחתי מכך.
היום נתקלתי במאמר מעציב ב"הארץ" שהזכיר לי שהנושא עדיין אקטואלי.
אני לא מבינה למה החינוך לחיים משותפים לא נמצא בראש סדר היום של הממשלה. זה מתסכל אותי.
החינוך לחיים משותפים לא נמצא בראש סדר היום של הממשלה הזאת מהסיבה הפשוטה שזו ממשלת ימין קיצוני, שגדעון סער הוא דווקא אחד הסמנים השמאליים בה באופן אירוני.
השבמחקבממשלה הזאת ישקיעו עוד ועוד בחינוך לערכים "ציוניים" (כלומר ימניים, כמו ההכרזה על מערת המכפלה כאתר מורשת) ורעיון הדו-קיום יישאר כמו שליברמן רואה אותו - כמעמסה מיותרת ולא חשובה.
וזה חבל, כי אכן היה מדובר בוועדה ראויה שעשתה עבודה חשובה מאוד.
הייתי מציע לך לפנות שנית לכבוד השר סער.
שני,
השבמחקראשית ברכות על הבלוג החדש. קראתי את הפוסטים הראשונים ונהניתי מאוד.
לא קראתי את הדו"ח עדיין, אבל כן את הכתבה בהארץ ואני מודה שהנתונים די מטרידים, במיוחד בכל מה שקשור לדעות בקרב הנוער הדתי.
אני חושש שקיימת בורות מסויימת באבחנה בין ערביי ישראל לבין הפלסטינים (אני מודה שגם לי כילד ההבדל לא היה לגמרי ברור). את הראשונים צריך לחבק ולהכיל בתוך הישראליות ואלו מהשניים צריך להתנתק ולקיים יחסי שכנות קורקטיים.
בתור ישראלי שמתגורר בשנים האחרונות בחו"ל אני מרגיש שיש לי הרבה יותר במשותף עם ערבי מחיפה או מיפו מאשר עם יהודי אנגלי מצפון לונדון. מצד שני ברור לי, גם בלי קשר לבעייה הדמוגרפית ולעובדה שמדינת דו-לאומית לא תהיה רק סוף הציונות אלא גם הסוף של כולנו, שדו קיום בישות אחת עם הפלסטינים הוא רעיון עוועים מטופש ומסוכן.