בירח הדבש שלנו טיילנו והגענו לגונצנהאוזן, שם התרחש הפוגרום הרציני
ביותר לפני ליל הבדולח.
העיירה נראתה נפלא כל כך. כמו מהאגדות.
חיפשנו את בית הקברות היהודי ללא הצלחה. עצרנו ושאלנו זקנה שהלכה
ברחוב (מספיק זקנה כדי שתהיה חשודה! כך אמרתי ליובל). היא זעפה ואמרה שהיא לא
יודעת על מה אנחנו מדברים.
דווקא נערה שרצה ידעה לכוון אותנו. בית הקברות היה מאחורי שורת בתים.
בתים יפים כל כך. השער היה נעול ולא היה ברור למי צריך לפנות כדי לפתוח אותו. לאחר
ששכנעתי את יובל שיש לנו את האישור המוסרי לכך, פרצתי את המנעול ונכנסנו פנימה.
ובפנים? אשפה. צעצועים לכלבים. צואת כלבים. נראה היה שבית הקברות שימש
כמעין חצר מגודרת לשחרור כלבים. סילקנו עשבים וניקינו מצבות כדי להצליח לקרוא את
הכתוב עליהן.
אחת מהמצבות היתה של יהודי שנפטר בסוף שנות העשרים של המאה הקודמת.
הכיתוב על המצבה ציין בגאווה שהנפטר היה חייל מעוטר במלחמת העולם הראשונה. ואני רק
חשבתי לעצמי, איזה מזל היה לו, להפטר לפני שגילה מה המולדת שעבורה סיכן את חייו
מתכננת לעולל לו.
אדם צריך מזל כדי לדעת מתי להיוולד ומתי למות.
קטע ערוך מפנקס הקהילות של בוואריה:
השבמחקכבר בחודש מארס 1933 הותקפו יהודים ברחובות העיר ובנו של הקצב היהודי נפצע קשה; חלונות בחנויות יהודיות רבות נופצו.
ההסתה האנטישמית, שהתנהלה בלי מעצורים, מצאה לה בין תושבי ג' קרקע נוחה. דבר זה בא לידי ביטוי מדהים בפרעות 25 במארס 1934 ב-ג'. המהומות התחילו כשקבוצת אנשי ס"א, ובראשם "אוברשטורמפיהרר" (Obersturmführer) קורט בר (Bär), נכנסה לבית הקפה היהודי בעיר, כדי להרחיק משם בכוח את אחד מתושבי המקום הגרמניים שנראה יושב ושותה. שם הם נתקלו ביהודי יעקב רוזנברגר (Rosenberger), שהיה ידוע בעיר כמתנגד הנאצים מהתקופה שלפני 1933, והחליטו לחזור ולאסור אותו. כששבו כעבור זמן קצר אל בית הקפה, לא מצאו שם את רוזנברגר ובמקומו הוציאו בכוח את בנו של בעל בית הקפה, יוליוס שטראוס (Julius Strauss). בינתיים התאסף ברחוב המון רב של אזרחי העיר, שצעקו "הכו אותו, הכו אותו!”. הפורעים התעללו בשטראוס הצעיר באכזריות רבה עד שהתעלף ונפל ארצה. הוריו, שחשו לעזרתו, הוכו אף הם על ידי בר, שאיים עליהם באקדחו. לאחר מכן יצא בר לרחוב ונשא שם נאום הסתה אנטישמי פרוע. הוא פקד על אנשי ס"א שבתוך האספסוף להצטרף אליו, כדי לבצע מאסרים בין יהודי המקום. קודם יש לאסור את בני משפחת שטראוס, אמר, ואחר כך יהודים אחרים. לקריאה זו נענו 25 אנשים. בני משפחת שטראוס הובאו אל בית הסוהר המקומי, כשההמון המשולהב מלווה אותם בצעקות "הלאה היהודים!”. אנשים אחרים חדרו לתוך בית הקפה ועשו בו שמות.
מכאן פנו הפורעים לעבר ביתו של יעקב רוזנברגר. לאחר שהטילו על אחותו פחד מוות, היא גילתה להם, כי ראתה אותו הולך בכיוון לביתו של אחד השכנים. ושם אמנם מצאוהו שניים מן הפורעים – לדבריהם – בתוך מחסן, תלוי על גבי קורה וללא רוח חיים. לאחר מכן התפרצו הפורעים לדירות יהודים אחרים, אשר רבים מהם הוכו ונעצרו.
הפורעים, שחיפשו עתה את הסוחר היהודי מאקס רוזנאו (Max Rosenau), לא מצאוהו בדירתו וחדרו לדירת שכנו, היהודי למאן (Lehmann), אשר בתו ביקשה לאסור אותה במקום אביה חולה הלב. היא הוכתה באכזריות ואביה ואחיה נאסרו. באחד החדרים שבדירת למאן נמצא אחר כך מאקס רוזנאו מת, עם חמש דקירות סכין בגופו.
באותו היום נאסרו ונכלאו 35 מיהודי ג', בתוכם 6 נשים. הם הוכרחו לבצע תרגילי התעמלות והפורעים התעללו בהם. הנשים שוחררו כעבור זמן קצר והגברים הושארו במאסר עד שעות הערב של יום המחרת, כדי "להגן עליהם בפני זעם ההמון". רק לאחר שוך המהומות הגיעה לעיר תגבורת של ג'נדרמריה, כדי לפזר את האספסוף. מספר הפורעים נאמד ב-1,000 עד 1,500 איש (מתוך אוכלוסייה של כ-5,600 נפש).
לפני 6 שנים הייתי בכפר בשם רורבאך, ליד פרנקפורט, והיה בו בית קברות יהודי עם 30 ומשהו קברים, ולמרות שאין אף יהודי בכפר כבר עשרות רבות של שנים, בית הקברות היה מטופח להפליא. דיברנו עם האישה שדואגת לטפח אותו (בעזרת בחורה מקומית שתרגמה), ומסתבר שהאישה דואגת לסגור את השער של בית הקברות הזה בכל שבת. על אף היותי אתאיסט מוחלט, זה היה מרגש
השבמחק