לחזור ולהיות נזקקת
הדיון בשבועות האחרונים מעלי דפי המוסף בנוגע לעריכת טקס
הקידושין והאירוסין מתחת לחופה מאתגר ומעניין. איני מבקשת לדון בהיבטים
המשפטיים או ההלכתיים, שהם מעניינים מאוד, משום שבכך, לענ”ד, יש החמצה
עצומה של מעמד האירוסין־קידושין מההיבט הפנימי, הערכי, הפסיכולוגי והרוחני
כאחד. היבט שהוא נצחי, לא משתנה, למרות השינויים, לכאורה, שעוברת החברה
בדורות האחרונים.
הקשר הסודי בין האיש לאישה הוא קשר של סוד, ומשהו בכימיה הזו
עובד כשהאישה משדרת נזקקות כלפי הגבר. מהרבנית רבקה שפירא גיליתי את דבריו
הנפלאים של המהר”ל מפראג ב”נתיב האמונה”, שבהם הוא מביא את הסיפור המופלא
על מעשה בחולדה ובור ומשווה את הקשר בין איש לאישה לקשר בין שמים לארץ, אמת
לאמונה. מתי יורד גשם? כשהאדמה משדרת לשמים שהיא צמאה, יבשה, משוועת לברכה
היורדת משמים להשקות אותה. אם האדמה היא כמו מצח נחושה, השדר לא יעבוד
והשמים לא ישפיעו את השפע. לא ירד גשם לארץ.
משהו דומה מתרחש גם בקשר הזוגי. אם אישה לא תשדר לגבר שהיא
מייחלת לשפע שלו, לאהבה, לנתינה שלו, מאמינה ביכולתו להיות המשפיע, לא תהיה
פה זוגיות. הנזקקות הזו היא נצרכת.
את החוסר בהיבט הזה אני חשה הרבה שנים בנושא של דייטים ומציאת
שידוך. באחד הכנסים שנכחתי בהם בשנים האחרונות שמעתי הרצאה מפי המטפלת
המשפחתית רחל ארבוס. היא דיברה מול מאות נשים וטענה שגם אם הן כולן מפרנסות
והבעלים שלהן לומדים בישיבה, הן חייבות להביא לבעל את המשכורת ולראות את
הבעל כמפרנס. האישה החדשה של דורנו, המפרנסת את עצמה, יוצרת בעיה חדשה. היא
הופכת להיות ה”בוסית”, והיא מפסיקה להיות “נזקקת”. בשביל מה היא צריכה
גבר?
הדוגמאות שהבאתי הן בכוונה מעולם החומר כי הן באות להצביע על
נזק גדול שחל בקשר הסודי הזה בין האיש לאישה. היא הפסיקה להיות נזקקת.
במילים אחרות, היא לא משדרת לגבר שהיא עציץ! תשאירו אותנו עציצים במעמד
החופה. אל תשנו כלום!
חכמינו, שהיו להם רוח הקודש, יראת א־לוהים והבנה בנפש האדם,
ידעו שטוב לה לאישה, בטקס הקידושין או במעמד האירוסין, להיות עציץ. עציץ
יבש צמא למים שמשדר לגבר: אני זקוקה לך.
הסיטואציה הנהדרת הזו שבה כלה כלולה מרימה מבט מצועף, תרתי
משמע, כלפי הגבר הקונה אותה, היא מעמד מכונן, מעמד בריא בשורשו שמייצב את
הזוגיות במקום הנכון. לאמור, את עציץ, ואם הוא לא ישקה אותך, נבול תיבולי.
וזה טוב לחופה וזה טוב בתור תזכורת קבועה בעידן פמיניסטי עד מאה ועשרים,
להזכיר לנו אמת בסיסית פשוטה שתמסד כל פעם מחדש את מוסד הנישואין שלנו.
וזה טוב מאוד גם בתור תזכורת לעם ישראל איך אנחנו אמורים
להתפלל לה’. לא כמו הסתדרותניקים, אלא כמו נזקקים. “עציצים” המייחלים לגשמי
הברכה של ה’. רק כך תגיע גם הגאולה המיוחלת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה