דפים

15 בינו׳ 2014

הספר הבא

זהו. סיימתי לקרוא את ספרה של חנה ארדנט על משפט אייכמן (דו"ח על הבנאליות של הרוע). למרות שהתחלתי לקרוא את הספר עם ספויילר ענק ("תולים אותו בסוף!"), בכל זאת הוא הצליח לרתק אותי עד סופו. היה לי רק סיוט אחד על הספר (לפחות רק אחד שאני זוכרת) שזה שיפור ניכר מהדרך שבה תת המודע שלי הגיב ל"גרמנים נגד גרמנים" של צימרמן. מעודדת מכך אני צריכה לבחור את הספר הבא שאקרא.


יסודות הטוטליטריות / חנה ארדנט.
פלוס: אהבתי את כתיבתה על אייכמן. גילתה ביקורתיות חסרת רחמים כלפי כל פרט.
מינוס: היא יכולה להיות קרירה ולנסח שאלות מטרידות. (כאילו, באמת מטרידות. מהסוג שאני מוצאת את עצמי חושבת עליהן תוך כדי מקלחת או לפני השינה).


וילהלם מאר: הפטריארך של האנטישמיות / משה צימרמן.
פלוס: כל הידע שלי על מקורותיה של האנטישמיות החדשה לוקה בחסר ומתבסס בעיקר על אנקדוטות משיעורי היסטוריה בתיכון. זה נראה כמו ספר נפלא להרחבה בנושא.
מינוס: הספר כולל תרגום של ארבעה חיבורים אנטישמיים קלאסיים. תמיד קיים בי החשש שאם אקרא אותם אני עוד עלולה להשתכנע. כבר כיום אני לא סובלת את עצמי משלל סיבות (קיימות ומומצאות) ואני חוששת להוסיף סיבה נוספת. מצד שני, אני סמולנית, כך שאני כבר אוטואנטישמית.


מפקד-פלוגה / צ'רלס מקדונלד.
צ'רלס מקדונלד היה מ"פ בצבא האמריקאי במלחמת העולם השניה. זהו ספר על חוויותיו בשירותו הצבאי.
פלוס: טקטיקה! תיאורי קרבות! ריח זיעה גברית ואבק שריפה! אהבתי את זה ביומן של רומל ממלחמת העולם הראשונה. אין סיבה שלא אתחבר לזה גם עכשיו. בונוס: באחד הפרקים היחידה של מקדונלד מגיעה ללייפציג, עירי האהובה. אולי אפילו אצליח לזהות את האתרים שיוזכרו. התרגשות.
מינוס:
little known fact היא שצה"ל בשנותיו הראשונות נצרך לספרי טקטיקה. התוצאה: תרגום המוני ספרים קלאסיים בתרגום ארכאי. זה מתיש. למה אני מתכוונת? הנה ציטוטים לדוגמא מדפדוף אקראי:
"המסע במשאיות הובילנו לאורך חלק מבלגיה לפני שחצינו את הגבול אל דוכסות לוכסמבורג".
"התהלכתי בין הטורים הבלתי-סדירים של האהלים, והבוץ הסמיך השמיע קולות-מציצה בהדבקו לערדלי".
זה מרגיש קצת כמו לקום בבוקר ולהחליט שאתם הולכים לנהל את כל היום שלכם בהליכה אחורנית במקום קדימה.


גרמניה הנאצית והיהודים, שנות הרדיפות 1933-1939 / שאול פרידלנדר.
פלוס: "גרמנים נגד גרמנים" של צימרמן שעקב אחר מערכת היחסים (נקרא לזה ככה) בין גרמנים יהודים לגרמנים לא-יהודים היה ספר מופת. לרדת לרזולוציה הקטנה ביותר של התפתחות מערכת היחסים הזאת היה קריאה מטלטלת שהוציאה ממני פרץ יצירתיות ורגשות שלא זכרתי שקיימים בי.
מינוס: מניסיון העבר, עלול להיות מתיש רגשית ונפשית.

יכול להיות שקיים כאן מוטיב חוזר? הממ


 אז מה יהיה הספר הבא שאקרא?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה