ובחלומי, אני מציתה את הסניף המקומי של ה-NPD שנמצא ממש כאן, לידינו.
הכבאיות מגיעות מהר ואני מצליחה לשכנע (בגרמנית!) את הכבאים שלא לכבות
את האש.
"טוב, אנחנו רק נשמור שהיא לא תתפשט לבניינים הסמוכים",
מציע הכבאי הראשי ואני מאשרת (בגרמנית!!).
בינתיים מגיעים ומתאספים עוד ועוד אנשים. כולנו צופים בבניין הנשרף.
"אני אוהבת את הריח של אידיאולוגיה נאצית עולה בלהבות!",
אני מכריזה (בגרמנית!!!) וכולם מריעים לי.
מישהו מוציא בקבוק יין ומוזג בנדיבות לצופים. גם אני מקבלת כוס.
זקנה מנופפת במקל ההליכה שלה ומזהירה את כולנו, "במקום בו
אידיאולוגיות עולות באש, שם ישרפו גם בני אדם!". אני מרגיעה אותה ומסבירה (בגרמנית!!!!)
שכל זה כבר קרה אז אין ממה לחשוש. כולם נרגעים וממשיכים לשתות את היין בנחת.
"ככה מציינים 75 שנה לליל הבדולח!", קורא אדם מבוגר בחליפה
וכולנו מהנהנים בהסכמה.
ואז אני מתעוררת ומגלה שחזרתי לחשוב בעברית. ואז אני גם נזכרת שאנחנו
חיים באותו עולם דפוק כמו מקודם. זה מעייף אותי כמו ריצת מרתון. אני נושמת עמוק,
נאנחת ביאוש, עושה פרצוף, מתהפכת וחוזרת לישון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה